אודות המייסד

ניב איפרגן, מדריך התמכרויות, מומחה לגמילה מקנאביס.

ניב איפרגן בחולצה לבנה, ידיים שלובות, מול קיר קיסוס

אתה לא לבד בסיפור הזה

ניב איפרגן באולפן של תוכנית בוקר בטלוויזיה

תרופה לחולים, מחלה לבריאים.

מדריך התמכרויות, מומחה לגמילה מקנאביס

שיחה על הנזקים השקטים בתוכנית הבוקר של שי גולדן ושיר מאיר

ניב בילדות, בתחפושת סופרמן
גיל 15

את השאכטה הראשונה לקחתי בגיל 15, בכיתה י', בפנימייה. חבר שאל אם אני רוצה לנסות חשיש, ואמרתי לו "רגע, אני רוצה לבדוק את זה קודם". בדקתי, קראתי קצת באינטרנט, ושכנעתי את עצמי שזה בסדר.

לאט לאט זה הפך לזהות. הייתי הסטלן של החבר'ה, זה שתמיד מעשן ותמיד יש לו את הכיוונים הכי טובים.

בצבא הייתי לוחם וצלף מצטיין, וגם שם הייתי הסטלן של הפלוגה. אחרי השחרור רק הגברתי. חיפשתי את העבודה הכי סטלנית שיכולתי למצוא, ומצאתי אותה: חטבתי עצים וסידרתי שבילים ביער, עם אנשים שמעשנים כמוני.

מסדרון של פנימייה בשעת בין ערביים, דלת פתוחה למיטות קומתיים ותיק גב על הרצפה
אחרי הצבא

הודו

משם טסתי לבד להודו. נחתתי בגואה בארבע לפנות בוקר, בלי לדעת לאן אני ממשיך. התאהבתי, גידלתי שיער, ושמרתי על הזהות של הסטלן, כי שם ככה מתחברים.

ואז היא עזבה. נשארתי לבד, והכול קרס. לא ישנתי, לא אכלתי, המחשבות רצו בלי הפסקה. היו חרדות, ומחשבות טורדניות על גבול הפסיכוזה. זה היה המשבר הכי גדול בחיים שלי, והיום זו ההרצאה שלי.

ניב על חוף בהודו, בין פרות רבוצות ודקלים
חזרה לארץ

חמישה חודשים בכפר גמילה

חזרתי לארץ וידעתי שאני חייב להפסיק. כולם אמרו לי שזה מהקנאביס, ואני לא האמנתי להם. וגם כשכבר רציתי, לא הצלחתי, כי זה היה מחובר לי לזהות. איך אתחבר לאנשים? מה, עכשיו אני הולך להיות הסאחי?

נכנסתי לכפר גמילה לחמישה חודשים. ישבתי במעגל של נרקומנים אנונימיים, וכל אחד שם סיפר על הסם הקשה שלו. הבחור שישב לידי סיפר על הרואין, על החיים ברחוב, ועל מה שעשה בשביל המנה הבאה. ישבתי שם ושאלתי את עצמי: מה הקשר אליי?

ניב בתקופת כפר הגמילה, מחייך עם ספר פתוח
מאי 2017

"ניב, פה זה נגמר"

ואז, בערב אחד עם חברים, משהו נפתח. עד היום אני לא יודע להצביע על מה בדיוק. לא שתיתי, לא עישנתי, והרגשתי שרואים אותי, שאני מעניין אנשים.

באותו שבוע, עוד בכפר, קמתי, הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי: "ניב, פה זה נגמר". ושם זה באמת נגמר. מאז מאי 2017 אני לא מעשן.

מה השתנה? הבנתי על מה זה ישב אצלי: על הערך העצמי שלי, על "מה יגידו", ועל האמונה שהדבר היחיד שיש לי להביא לשולחן זה הסטלנות. הקנאביס אף פעם לא הרגיע אותי. הוא רק שם את כל זה על פאוז.

את הרגע הזה, ה"אה-הא", אני עובר היום עם האנשים שאני מלווה, בפגישת השחרור. אצלך הקנאביס כנראה יושב על משהו אחר: בדידות, שעמום, מחשבות שרצות, עייפות מהיום. בשביל זה יש תהליך.

מראה בחדר אמבטיה באור בוקר, משתקפים בה חלון ומגבת
היום

מי אני היום

אחרי שהפסקתי עבדתי שש שנים בחינוך, בפנימיות רווחה ובפנימיות חינוכיות.

אחותי, שסיימה קורס קצינים, הזמינה אותי לספר את הסיפור שלי בקורס קצינות חינוך. זה התחיל כשיחה פתוחה והפך להרצאה, ומשם עוד ועוד קצינות חינוך התחילו להזמין אותי. הבנתי שזה בחר בי.

הלכתי ללמוד הדרכת התמכרויות ופתחתי את ראש נקי. בהתחלה ליוויתי אנשים בחינם, בפיילוט. עד היום ליוויתי באופן אישי יותר מ-75 איש, ו-1000+ עברו אצלי בהרצאות.

אני מרצה בצבא, בקורסים למשתחררים ובמסגרות של משרד הביטחון, ואני גם ספק של המשרד.

מאז 7.10 אני במילואים, צלף. לחמתי בדרום לבנון ופיניתי פצועים תחת אש. הייתי בחפ"ק המג"ד בהיתקלות שהוגדרה כאחד האירועים הכי קשים בדרום לבנון. שישה חיילים נהרגו בה, ו-14 נפצעו.

למה רק קנאביס? כי ישבתי במעגל ההוא ולא מצאתי בו את עצמי. מי שמעשן שאכטה בערב לא צריך לקום במעגל ולהגיד "אני מכור" כדי לצאת מזה. מגיע לו תהליך שמדבר בשפה שלו.

ניב עומד על במה באולם הרצאות, ליד דוכן עץ
הרצאה בצבא
  • 75+מלווים
  • מאי 2017ניב נקי מאז
  • 85%מגדירים את עצמם כלא מעשנים גם שנתיים אחרי הליווילפי מדידה מ-2023
  • 1000+עברו בהרצאות שלי

אם הגעת עד לפה, משהו בך כבר התעורר. וזה הצעד הראשון לחופש אמיתי.

עוד לא בדקת איפה אתה עומד? תתחיל מפה.

איך נראה התהליך, פגישה אחרי פגישה ←
בדוק איפה אתה עומד