איך לעזור לילד שלי להפסיק לעשן קנאביס: אי אפשר לשכנע, אבל אפשר לדבר אחרת

התשובה הקצרה: אי אפשר לשכנע מישהו להפסיק לעשן. מה שכן בידיים שלכם זה איך אתם מדברים איתו: לבחור רגע רגוע, להבין אותו לפני שמייעצים, לספר לו מה אתם מרגישים בלי להאשים אותו, לשאול במקום להטיף, ולהשאיר את ההחלטה אצלו.

במחקרים על CRAFT, תוכנית שמלמדת בני משפחה לדבר בלי עימות ובלי איומים, כשני שלישים מהאנשים שסירבו לכל עזרה הגיעו בסוף לטיפול (Roozen ואחרים, 2010).

פנו אליי כבר עשרות אימהות דואגות, ובני ובנות זוג שמרגישים שהם מדברים לקיר כל פעם שהם מעלים את הקנאביס מול מי שהם אוהבים. אז החלטתי לכתוב לכם.

אם אתם עוד מנסים להבין אם זה בכלל בעיה, איזה גבול להחזיק בבית, או אם הוא צריך מרכז גמילה, כתבתי על זה במאמר נפרד. פה אני מדבר רק על השיחה עצמה: מה אומרים לו, ואיך כדאי לגשת לזה.

אני כותב "הוא", אבל הכול נכון גם לבת, לבן זוג או לבת זוג.

אפשר לשכנע מישהו להפסיק לעשן קנאביס?

לא. אני יודע שזה לא מה שרציתם לשמוע, אבל ההחלטה להשתחרר צריכה לבוא ממנו, אחרת היא לא תחזיק. אנחנו יודעים ממחקרים שאדם משתנה כשהוא רוצה בעצמו, ושפחד או לחץ מבחוץ לא מביאים אותו לשם.

הבעיה היא שרוב השיחות שלנו, גם כשהן באות מהמון אהבה, נשמעות לו כמו ביקורת. ואז הוא נכנס למגננה ונסגר, והקנאביס נשאר בדיוק איפה שהוא היה.

ואת זה גם מדדו. בניסוי מ-1993, יועצים שדיברו בסגנון של עימות ו״להוכיח״ להם קיבלו יותר התנגדות. וככל שהיועץ התעמת יותר, האדם שתה יותר במקרה הזה, גם שנה אחרי (Miller ואחרים, 1993).

בניסוי אחר השוו שלוש דרכים שבהן בני משפחה מנסים להביא מישהו לטיפול. CRAFT, תוכנית שמלמדת את המשפחה איך לדבר איתו בבית, הביאה 64% לטיפול. ושיטת העימות המשפחתי הביאה 30% (Miller ואחרים, 1999).

שיהיה לכם בראש שהמחקרים האלה נעשו בעיקר על אלכוהול. במחקר קטן יותר, על הורים לבני נוער שהשתמשו בעיקר בקנאביס, 71% מההורים הצליחו להביא אותם לטיפול בגישה שאני פורס פה (Waldron ואחרים, 2007).

7 עקרונות לשיחה שהוא יהיה מוכן לשמוע

אז איך עוקפים את ההתנגדות? ואיך מדברים איתו ככה שיקשיב, בלי שירגיש שתוקפים אותו? ריכזתי 7 עקרונות, ולכל אחד דוגמה של מה לא להגיד ומה כן. כתבתי את הדוגמאות כמו שאמא או בת זוג היו אומרות אותן, אז תחליפו למילים שלכם.

1. לבחור רגע רגוע

טיימינג זה הכול. אל תפתחו שיחה רצינית כשמישהו מכם לחוץ, כשהוא מסטול, או כשהוא ב"דודא" (כשהחשק לעשן בשיא). ברגעים האלה החלק במוח שאחראי על שיקול הדעת פשוט כבוי, והוא לא באמת יכול להקשיב לכם.

• אל תגידו, ברגע שהוא נכנס הביתה עם עיניים אדומות: "עוד פעם עישנת? נמאס לי מזה!"
• נסו להגיד, בשישי בבוקר או בערב שקט בבית: "יש לי משהו שיושב לי על הלב, והייתי שמחה שנדבר עליו כששנינו רגועים וצלולים."

2. קודם להבין, אחר כך לשקף ולייעץ

לפני כל ביקורת, תגידו לו במילים שלכם שאתם רואים כמה קשה לו, ואז הוא לא צריך להתגונן מולכם.

• אל תגידו: "אתה סתם בורח מהמציאות, אין לך שום בעיה אמיתית."
• נסו להגיד: "אני רואה שעוברת עליך תקופה לחוצה בעבודה, ואני מבינה שהעישון כרגע הוא הדרך היחידה שאתה מכיר כדי לכבות את הראש ולהירגע."

כשהוא מרגיש שאתם מבינים למה הוא מעשן, יש לו מקום להקשיב גם לדרך אחרת.

3. דברו ב"שפת האני מרגיש"

כשמאשימים אותו הוא נסגר, אבל על מה שאתם מרגישים אין לו איך להתווכח. זה מקרב אותו אליכם, ונוגע לו במצפון בלי לגרום לו להרגיש שהוא בן אדם רע.

• אל תגידו: "אתה אגואיסט, אתה לא רואה אף אחד ממטר כשאתה מעשן."
• נסו להגיד: "כשאני רואה אותך מסתגר בערב, אני מרגישה מאוד לבד. אני מתגעגעת לבעל שלי, לזה שאתה פה איתי ועם הילדים, גם עם הראש."

4. לשאול במקום להטיף

תשאלו אותו שאלות שיגרמו לו לחשוב, ותנו לו להגיע למסקנה לבד. מסקנה שהוא הגיע אליה בעצמו מחזיקה הרבה יותר ממסקנה שמישהו אמר לו.

• אל תגידו: "אתה שורף את כל הכסף שלנו ואת הבריאות שלך!"
• נסו להגיד: "תגיד, אם בעוד 3 שנים החיים שלך ייראו בדיוק כמו היום… מה אתה מרגיש כשאתה חושב על זה? זה מה שרצית לעצמך?"

5. הכוח בידיים שלו

לכפות עליו לא יעבוד, ובפסיכולוגיה זה מוכר. כשלוחצים על אדם, הוא דוחף חזרה חזק יותר. אז תשאירו את ההחלטה אצלו, גם כשקשה לכם.

• אל תגידו: "אני אוסרת עליך להכניס את זה הביתה! שתדע שזהו!" אחרי אולטימטום כזה, בדרך כלל מתחילים שקרים, החבאות והסתרות.
• נסו להגיד: "אני לא יכולה להחליט במקומך, ואני גם לא הולכת להיות השוטרת שבודקת אותך. החיים שלך בידיים שלך, ואני סומכת עליך. אבל חשוב לי שתדע שכואב לי לראות אותך ככה, והייתי שמחה שתבחר אחרת."

ואם אתם בני זוג והחלטתם לשים גבול, תגידו אותו מגוף ראשון ובלי איום, משהו כמו "אני מרגישה שאני לא רוצה לחיות ככה יותר." וגם הורים יכולים להחזיק גבול כמו "לא מעשנים בבית". רק תסבירו שזו החלטה שלכם על הבית, בלי לאיים עליו.

6. להראות לו שאפשר

אף אחד לא אוהב שמחנכים אותו, אבל סיפור של מישהו שהיה באותו מצב והשתחרר, את זה אנשים כן רוצים לשמוע.

• אל תגידו: "תראה את הבן של השכנים איזה יופי הוא מסתדר, רק אתה תקוע כל החיים."
• נסו להגיד: "נתקלתי בסיפור מדהים על בחור שהיה בדיוק במצב שלך, והצליח לצאת מזה לגמרי. זה נתן לי המון תקווה שזה אפשרי גם אצלנו. בא לך שאשלח לך קישור לסרטון שלו?"

סרטונים כאלה, קצרים ובלי הטפה, יש באינסטגרם שלי.

7. סבלנות

אולי לא תראו שינוי כבר מחר בבוקר, אבל מה שאתם אומרים נכנס לו לראש לאט לאט. גם אם הוא מגלגל עיניים או אומר "עזבי אותי, שטויות", הוא שמע אתכם. אז אל תשברו את הכלים בגלל תגובה כזאת. תנו למילים זמן לשקוע.

סבלנות, חוץ ממצב אחד: אם הוא מדבר על לפגוע בעצמו, או שהוא מבולבל, חושד בכולם, או שומע ורואה דברים שאין, לא מחכים שהמילים ישקעו. פונים לרופא עוד היום, ואם זה חריף, אפילו למיון נפשי.

רוצים לתת להם כלי, בלי להפעיל לחץ?

תשלחו לו את העמוד שלי באינסטגרם. יש שם מעין ארגז כלים: סרטונים קצרים בגובה העיניים, שמדברים איתו במילים שלו.

הוא לא צריך להתחייב לדבר איתי, רק לצפות. לפעמים סרטון אחד כזה של 30 שניות, עם תובנה אחת טובה, עושה מה ששיחות של שעות לא הצליחו לעשות.

לסרטונים שלי באינסטגרם ←

וכל הכבוד לכם שאתם לא מוותרים עליו.

ואם הוא כבר מוכן לבדוק איפה הוא עומד, יש באתר שאלון של 12 שאלות כן או לא שנבנה בשביל מי שמעשן. הוא עונה עליו לבד, ובסוף מקבל ציון מ-0 עד 100. גם את הקישור הזה אפשר לשלוח לו בלי לחכות לתשובה.

שאלות נפוצות

כבר צעקתי, איימתי והטפתי. הרסתי הכל?

לא. גם אחרי הרבה צעקות, שיחה אחת רגועה עדיין יכולה להיכנס לו לתודעה. אפשר אפילו לפתוח בזה: "אני יודעת שצעקתי עליך הרבה. עם זאת, אני רוצה לנסות לדבר איתך אחרת ומהלב."

כמה זמן לוקח עד שרואים שינוי?

אין לזה לוח זמנים קבוע. תבואו פתוחים, ואל תצפו ששיחה אחת תעשה את זה.

הוא מתחת ל-18. זה רלוונטי?

כן. העקרונות של השיחה עובדים בכל גיל. מתחת ל-18, הכתובת המקצועית היא רופא במקרים מורכבים, עובדת סוציאלית מהקהילה, ואם הוא בבית ספר, גם היועצת. אני מלווה רק מגיל 18.

הוא לא מוכן לדבר על זה בכלל. מה עוד אפשר לעשות?

לא ללחוץ, לשמור על הקשר בדברים אחרים, כמו ארוחת שישי, משחק או נסיעה ביחד, ולשלוח לו מדי פעם סרטון קצר בלי לבקש תשובה. בשביל זה יש את האינסטגרם שלי.

ואם אתם רוצים לראות את כל התמונה, מה לעשות בבית בינתיים ומתי לא מחכים, כתבתי על זה במאמר על מי שמעשן כל יום.

למי שרוצה להעמיק: המחקרים

רוב המחקרים כאן נעשו על אלכוהול ועל סמים בכללי, ואחד על בני נוער שאצלם נמדד בעיקר קנאביס. כולם בדקו שאלה אחת: אם בני משפחה יכולים לעזור למי שמסרב לעזרה להגיע לטיפול. הם לא בדקו אם הוא הפסיק לעשן.

• עימות מייצר התנגדות. 42 אנשים עם בעיית שתייה חולקו באקראי לשני סגנונות ייעוץ ולקבוצת המתנה. הסגנון של עימות הוביל ליותר התנגדות, וההתנגדות ניבאה תוצאות גרועות יותר אחרי שנה. ככל שהיועץ התעמת יותר, האדם שתה יותר (Miller, Benefield ו-Tonigan, 1993).
• CRAFT מול עימות משפחתי. 130 בני משפחה של אנשים ששתו וסירבו לטיפול חולקו באקראי לשלוש גישות. CRAFT, שמלמדת את בני המשפחה לדבר בלי עימות ולחזק את הרגעים בלי אלכוהול, הביאה 64% לטיפול. הכנה לעימות משפחתי (שיטת ג'ונסון) הביאה 30%, והפניה לאל-אנון 13%. הורים הצליחו יותר מבני זוג (Miller, Meyers ו-Tonigan, 1999).
• CRAFT בסמים. 62 בני משפחה של משתמשים בסמים שסירבו לטיפול: 74% הביאו אותם לטיפול בתוך חצי שנה, והדיכאון, החרדה והכעס של בני המשפחה עצמם ירדו (Meyers ואחרים, 1998).
• הורים לבני נוער, בעיקר קנאביס. 42 משפחות של בני 14 עד 20 שסירבו לטיפול: 71% מההורים הצליחו להביא אותם לטיפול, והמצוקה של ההורים עצמם ירדה. מחקר קטן (Waldron ואחרים, 2007).
• הסקירה. 4 ניסויים, 264 בני משפחה: CRAFT הביאה בערך שני שלישים מהמסרבים לטיפול, בדרך כלל אחרי 4 עד 6 מפגשים. פי 2 מעימות משפחתי, ופי 3 מאל-אנון ונר-אנון (Roozen ואחרים, 2010).
• תגובת נגד. כשאדם מרגיש שלוקחים לו את חופש הבחירה, הוא מתאמץ להחזיר אותו לעצמו. מכאן "כשלוחצים, הוא דוחף חזרה". זה ספר תיאוריה, לא ניסוי (Brehm, 1966).
• ראיון מוטיבציוני. שיטת שיחה שעוזרת לאדם למצוא את הסיבות שלו לשינוי, במקום לתת לו את שלנו. ממנה באים "לשאול במקום להטיף" ו"הכוח בידיים שלו". ספר קליני, לא מחקר (Miller ו-Rollnick, מהדורה רביעית, 2023).

---

ראש נקי זה תהליך הדרכת התמכרויות וליווי לגמילה מקנאביס, לא טיפול רפואי או פסיכולוגי, לבני 18 ומעלה. המאמר לא מחליף ייעוץ רפואי.