חשק לעשן אחרי שהפסקת: למה הדודא חוזרת גם אחרי חודשים

התשובה הקצרה: בשבועות הראשונים החשק לקנאביס נחלש בדרך כלל, אבל הוא יכול לחזור ברגעים מסוימים גם אחרי חודשים, כמו גל. ואם זה קורה לך, אל תיבהל ואל תתחיל להלקות את עצמך, כי זה לא אומר שנפלת.

ברוב המקרים זה סימן שמשהו שהקנאביס עשה בשבילך, כמו להרגיע, להרדים או להשתיק את הראש, עוד לא קיבל תשובה אחרת בחיים שלך. ומהניסיון שלי, גל כזה עובר בדרך כלל תוך רבע שעה עד חצי שעה.

אגב, "דודא" זה מה שכולם אומרים, ו"חשק" זה מה שתמצא בגוגל. אבל שניהם אותו דבר, הרגע הזה שפתאום בא לך שאכטה.

תחשוב על זה ככה: זה כמו עם אקסית. יהיו ערבים שיבוא לך לשלוח לה הודעה, רק עוד ערב אחד, רק להרגיש אותה, אפילו שאתה יודע שזה לא טוב לך.

אני אומר לך את זה מראש, כמו שאני מסביר לכל משתחרר שמתחיל איתי, כדי שכשזה מגיע, זה לא יתפוס אותך בהפתעה, ולא תתחיל לחשוב שמשהו אצלך דפוק או שנכשלת.

למה היא מגיעה דווקא בערב, או ברגעי לחץ?

כי הדודא לא באה משום מקום. היא באה מרגע שהיה קשור לעישון: השעה שהיית מגלגל, המרפסת, החבר שתמיד היה מביא והתחושה של סוף יום ארוך. במשך שנים הרגע הזה נגמר בשאכטה, אז כשהוא מגיע, הראש שלך מבקש את מה שהוא רגיל אליו.

לכן ביום שלישי בעשר בבוקר, באמצע העבודה, היא מגיעה הרבה פחות. היא באה בשעה הקבועה שלה ובמקום הקבוע שלה, ובעיקר כשאתה חלש יותר, למשל אחרי ריב שעוד לא נרגעת ממנו או בערב שאתה כל כך גמור שאין לך כוח להתווכח עם עצמך.

מה שאתה מרגיש ברגע הזה זה טריגר, ואתה לא חייב ללכת אחריו. כלומר, זה שבא לך עכשיו שאכטה לא אומר שאתה צריך לקום וללכת לגלגל.

למה היא חוזרת גם אחרי חודשים, ואפילו אחרי שנה?

עברת את השבוע הראשון ואת החודש, והגוף שלך מזמן בסדר. ופתאום, בערב רגיל לגמרי, היא חוזרת כאילו לא עבר יום. ואתה מתחיל לשאול את עצמך: "וואלה, מה עשיתי לא בסדר? חשבתי שכבר סגרתי עם זה."

אז למה זה קורה? יש לזה שני הסברים, ואני חושב ששניהם נכונים.

הראשון ביולוגי. הקולטנים במוח שהקנאביס עובד עליהם חוזרים לרמה רגילה תוך כארבעה שבועות, אבל יש חוקרים שמעריכים שחלק מהשינויים במוח נמשכים הרבה יותר, ושאולי הם קשורים לחשק. אני אומר "אולי" כי זה באמת עוד לא ברור עד הסוף.

ההסבר השני הוא מה שאני רואה שוב ושוב, וגם הגישה שאני פורס פה בנויה עליו. הקנאביס היה תשובה למשהו. הוא הרגיע, הרדים, השתיק את הראש ונתן לך עשר דקות רק שלך.

ולחלק בך שרוצה לעשן יש כוונה טובה. הוא רוצה רוגע או כיף, רק שהדרך שלו לא טובה לך. אז כל פעם שהצורך הזה עולה ועוד אין לך דרך אחרת לענות עליו, הדודא מגיעה ומציעה לך את מה שעבד פעם, שאכטה.

יש מי שיגיד לך "זה לא עובר, צריך ללמוד לחיות עם זה", ואני לא לגמרי מסכים. נכון, הדודא יכולה לחזור מדי פעם, אבל מה שמשתנה זה הכוח שלה.

גם אצלי, אחרי שנים, זה עוד מגיע לפעמים. וכל פעם שאני עובר גל כזה בלי להדליק, הפעם הבאה כבר קלה יותר. תחשוב על זה כמו שריר שנבנה: ככל שאתה מאמן אותו, ככה הוא נהיה חזק וגדול יותר.

מה עושים בעשר הדקות של הדודא?

1. תקרא לה בשם, ותגיד מה אתה מרגיש. "זו דודא. הרגש שאני מרגיש עכשיו הוא שעמום." או כעס, או לחץ. ברגע שאמרת את זה במילים, אתה כבר מסתכל על הרגש מהצד, ויותר קל לך להחליט מה לעשות איתו.

2. תשחרר את המלחמה בראש. לא צריך לנצח את הדודא בוויכוח. ותדע מראש שהמוח שלך יסביר לך יפה מאוד למה דווקא הערב מותר, "היה לי יום קשה", "מגיע לי", "רק הערב ודי".

וההסבר יישמע לך משכנע לגמרי. וזה שהמחשבה עוברת לך בראש לא אומר שאתה חייב לעשות מה שהיא אומרת.

3. מבחן הזמן, 5-5-5. תשאל את עצמך: מה ארגיש או אחשוב לגבי השאכטה הזאת בעוד 5 דקות? בעוד 5 שעות? בעוד 5 ימים?

ואם תשאל מה תרגיש או תחשוב עליה מחר בבוקר, התשובה היא בדרך כלל "וואי, איזה באסה", ועם הערפל בראש. השאלות האלה מוציאות אותך מהרגש של הרגע, ואז אתה כבר מחליט עם השכל.

4. תהיה צינור, ותדחה ברבע שעה. רגשות הם כמו גלים. תרגיש את הגל בגוף, ותדמיין שהוא עובר דרכך ונשפך החוצה. לי זה מאוד עוזר.

ובינתיים אל תבטיח לעצמך "לעולם לא", רק תדחה ברבע שעה. הרבה פעמים אתה נכנס לשוטף, לעבודה ולטלפונים, ומגלה אחרי כמה שעות ששכחת בכלל.

5. תזיז את הגוף ותכתוב למישהו. לקום מהספה, לצאת מהמרפסת, מים קרים על הפנים. ולכתוב בוואטסאפ למישהו שיודע שאתה משתחרר. ואם אין לך כזה, תכתוב לי. לא צריך להסביר, "דודא, יום 47" מספיק.

6. אחר כך, תכתוב מה הפעיל אותה. תרשום לעצמך בפתקים או בוואטסאפ: באיזו שעה, איפה, מי היה שם ומה הרגשת רגע לפני. אחרי שלוש פעמים כאלה כבר יש לך מפה של מתי ואיפה היא מגיעה.

וכל פעם שעברת גל בלי להדליק, תעשה משהו קטן שמשמח אותך: שיר, משהו נעים או לצאת החוצה. אני קורא לזה שריר החופש, וכל גל שאתה עובר ככה מחזק אותו עוד קצת.

ואיך גורמים לה להגיע פחות?

הכול עניין של הכנה, ובשביל זה צריך את המפה. לרוב יש שלושה-ארבעה רגעים שחוזרים על עצמם. ואותם מתכננים מראש בשיטת "אם-אז", כדי שלא תצטרך להחליט ברגע האמת.

למה? כי המוח ממילא עובד ככה: לפני ראיון עבודה אתה מכין מראש תשובה לשאלה על החולשות שלך, ולפני ארוחת שישי אצל ההורים, תשובה ל"נו, מתי חתונה?". אז ככה מכינים גם תשובה ל"בוא, רק שאכטה".

ערב שאתה יודע שיהיה קשה (אירוע, חברים שמעשנים או סוף שבוע לבד): אם אני הולך לשם, אז אני מחליט מראש מתי אני הולך הביתה ומה אני אגיד כשיציעו לי. ואצלי, בתקופה הראשונה, פשוט לא נפגשתי עם אנשים שמעשנים.

הצורך שמאחורי הדודא. אם היא מגיעה תמיד בסוף יום לחוץ, אז במקום לחשוב איך לא לעשן, תחשוב איך לפרוק את היום אחרת. תשב ותכתוב לפחות 5 דרכים כאלה, כדי שביום שאחת מהן לא עובדת, תמיד תהיה לך עוד אחת.

ועוד משהו שאפשר לעשות כבר הערב הוא לכתוב 20 סיבות למה אתה משתחרר. עדיף בדף ועט ולא בטלפון, כי כשאתה כותב ביד, זה סוגר לך את זה בראש.

על ציר הזמן המלא, מהיום הראשון ועד החודש השלישי, כתבתי כאן: תסמיני גמילה מקנאביס: כמה זמן זה נמשך.

ואיך ליווי עוזר עם הדודא?

לבד, רוב האנשים עוברים את הדודא בשיניים ומקווים שהבאה תהיה חלשה יותר. בשביל זה יש אחלה תוכניות של הדרכת התמכרויות שיתנו לך ליווי.

אצלנו, אחת מ-6 הפגישות היא על החשק (דודא) עצמו: מה מפעיל אותו אצלך, ואיך מנטרלים אותו עוד לפני שהוא מגיע. ולאורך שלושת החודשים, כבר מהפגישה הראשונה, אנחנו זמינים לך בטלפון ובוואטסאפ, בדיוק בשביל ערב כזה.

אני נקי מאז 2017, ואני מכיר טוב את הרגע הזה ש"רק אחת" נשמע הגיוני לגמרי.

שאלות נפוצות

הדודא עוברת לגמרי?

לא תמיד לגמרי, אבל היא נחלשת ומאבדת את השליטה עליך. אצל חלק מהאנשים היא חוזרת ברגעים מסוימים גם אחרי חודשים.

ומהניסיון שלי, מה שמשתנה עם הזמן זה הכוח שלה. היא מגיעה פחות פעמים וכל פעם לזמן קצר יותר, עד שלבסוף היא הופכת למחשבה שעוברת, כמו עוד 90 אלף מחשבות ביום.

דודא חזקה אחרי שנה נקי אומרת שאני עומד ליפול?

לא. דודא זה רגשות ומחשבות שעוברים בך. אתה לא הרגשות שלך, ואתה לא המחשבות שלך.

בדרך כלל היא אומרת שיש רגע או צורך שעוד לא מצאת לו תשובה אחרת. וזה בדיוק הזמן לשבת ולכתוב מה הפעיל אותה, כדי שבפעם הבאה שהרגע הזה מגיע, כבר תהיה לך תוכנית מוכנה.

מה ההבדל בין דודא לקריז?

כשאני אומר קריז, אני מתכוון למה שהגוף עובר בימים הראשונים בלי קנאביס: עצבנות, שינה גרועה וחוסר שקט. וכשאני אומר דודא, אני מתכוון לחשק עצמו, שיכול להגיע גם הרבה אחרי שהקריז נגמר.

למי שרוצה להעמיק: המחקרים

1. Lee ואחרים, 2014. Cannabis withdrawal in chronic, frequent cannabis smokers during sustained abstinence within a closed residential environment. Am J Addict. ‏29 מעשנים כבדים שהפסיקו במחלקה סגורה: החשק ירד עם הזמן, וההבדל היה מובהק סטטיסטית.
2. Bonnet ו-Preuss, 2017. The cannabis withdrawal syndrome: current insights. Subst Abuse Rehabil. סקירה: הקולטנים במוח חוזרים לתפקוד רגיל תוך ארבעה שבועות. שינויים ארוכי טווח במוח, שנשארים גם אחרי זה, אולי אחראים לחשק.

---

ראש נקי זה תהליך הדרכת התמכרויות וליווי לגמילה מקנאביס, לא טיפול רפואי או פסיכולוגי, לבני 18 ומעלה. המאמר לא מחליף ייעוץ רפואי.