ניסיתי להפסיק קנאביס וחזרתי: למה זה קורה שוב ושוב, ומה משנים בפעם הבאה

התשובה הקצרה: לחזור לעשן אחרי הפסקה קורה להרבה מאוד מהאנשים, אז אתה ממש לא לבד בזה. במחקר על אנשים שהפסיקו לפחות לשבועיים במסגרת טיפולית, כ-71% עישנו שוב לפחות פעם אחת בתוך חצי שנה, בממוצע אחרי 73 ימים.

וברוב המקרים זה לא עניין של חולשה. הקנאביס עשה בשבילך משהו, ובפעם הקודמת שום דבר אחר לא עשה את זה במקומו. אז ברגע של טריגר, כשהברקסים היו חלשים, הדרך הישנה הייתה הכי קרובה. והיא בעצם השאכטה.

לחזרה כזאת אני קורא מעידה. וכמו שאני אומר למשתחררים שלי, זה עלול לקרות. מה שחשוב זה מה אתה לומד ממנה, אילו תובנות, מסקנות ולמידות אתה לוקח, ואיך אתה ממשיך מכאן.

כמו שאומרים בקבוצות של 12 הצעדים: "אי שפיות זה לעשות את אותה טעות שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות."

ניסית להפסיק, והחזקת שבועיים, חודש, אולי שלושה חודשים. ואז הגיע יום רגיל לגמרי, עם ויכוח מטופש, ערב משעמם או ריח של מישהו שעישן בכניסה לבניין. ועלתה לך בראש המחשבה "אחד קטן לא יזיק".

ומשם זה מדרון חלקלק. אחרי יומיים כבר חזרת ללופ כרגיל.

למה חוזרים דווקא אחרי כמה שבועות, כשכבר היה טוב?

כי נוצר פער. ככל שאתה מתרחק מהיום שהחלטת להשתחרר, הכאב שהביא אותך להחלטה נחלש, והחשק (הדודא) נחלש הרבה יותר לאט.

את הכאב כבר כמעט לא מרגישים, והחשק עוד שם. ובפער הזה, "אחד קטן לא יזיק" מתחיל להישמע הגיוני.

בימים הראשונים אתה זוכר טוב מאוד למה החלטת להשתחרר: הבוקר המעורפל, הכסף, הריב, התחושה שאתה דורך במקום.

אחרי כמה שבועות הגוף רגוע יותר, והסיבות מתחילות להיראות רחוקות. ובערב, רגע לפני שאתה מדליק, אתה כבר לא חושב איך תרגיש בבוקר שאחרי.

וכדאי לדעת מראש שהמוח שלך יסביר לך יפה מאוד למה דווקא הערב מותר, וההסבר יישמע משכנע כמו נאום של עורך דין טוב. וזה שהמחשבה עוברת לך בראש לא אומר שאתה חייב לעשות מה שהיא אומרת.

גם לגוף יש חלק בזה, בעיקר בהתחלה. במחקר שעקב אחרי מעשנים בשבועיים בלי קנאביס, ככל שהתסמינים הפריעו להם יותר ביום-יום, הם עישנו יותר חודש אחרי. ובמחקר על 469 אנשים שניסו להפסיק לבד, 70% ממי שעברו תסמיני גמילה סיפרו שעישנו כדי להקל עליהם.

בגלל זה, בגישה שאני פורס פה, מתכננים את השבועות הראשונים עוד לפני היום שמשתחררים מהקנאביס בפועל. אחרת תגלה כמה הם קשים רק כשאתה כבר בתוכם.

מה הקנאביס עשה בשבילך?

קודם מבינים מה הקנאביס עשה בשבילך, ורק אחר כך מנסים שוב. אז תשאל את עצמך: איזה צורך הוא ממלא אצלך? מה הוא נותן לך שקשה לך לקבל בדרך אחרת?

התשובה שונה אצל כל אחד. אצל רוב המשתחררים שלי היא אחת מאלה, או כמה ביחד:

• משתיק את הראש בלילה, כדי שתוכל להירדם.
• מוריד את הלחץ בסוף יום ארוך.
• ממלא ערב ריק או משעמם.
• נותן לך עשר דקות רק שלך.
• שם אותך בתוך החבר'ה.
• מרחיק רגש שלא בא לך להרגיש.

אני אומר את זה הרבה: הוויד הוא לא הבעיה. הוא סימפטום של משהו שלא בא לך להרגיש.

כשאתה מעשן, אתה לא נותן לרגשות שעוברים בך לחלוף. הם אולי מושתקים לשעה-שעתיים, אבל הם עדיין שם, ואחרי זה הם חוזרים ביג טיים. ולכן כשמפסיקים, הרגשות עולים, ולפעמים בבת אחת.

אם בפעם הקודמת ניסית להשתחרר ולא נתת לצורך שלך שום תשובה אחרת, הוא חזר. והדרך היחידה שהכרת לענות עליו הייתה השאכטה. כלומר, פשוט לא היה לך עוד כלי ביד לרגע הזה.

משהו לעשות החל מעכשיו: תיקח דף ועט, או את הפתקים בטלפון, ותכתוב שלושה רגעים בשבוע שבהם היית מדליק. ליד כל אחד תכתוב מה הרגשת רגע לפני, למשל שעמום, כעס, לחץ או בדידות.

והנה, ככה יש לך מפה ביד לניסיון הבא, ואתה יודע מראש באילו רגעים יהיה לך קשה מאוד.

מה הרגע שמפיל?

יש שני סוגים של רגעים שמפילים. הראשון הוא רגש שעלה, כמו ריב, לחץ בעבודה, בדידות או ערב שהכול בו אפור. על הסוג הזה אני שומע הכי הרבה.

והשני בכלל לא קשור לרגש. החומר פשוט היה קל להשיג, כמו משהו שנשאר במגירה, חבר שהביא או הודעה אחת בטלגרם.

לכל אחד מהסוגים האלה יש תשובה אחרת. כשזה רגש, אתה צריך כלי שעובד ברגע עצמו. וכשזה פשוט היה זמין, צריך לשנות את הסביבה, גם הפיזית וגם האנושית. כי אם החומר נמצא בבית, מתישהו הוא יעושן.

ויש רגעים שבהם הברקסים חלשים, למשל אחרי כמה כוסות, או בערב כזה שאתה כבר עייף מדי בשביל להתווכח עם עצמך. על הרגעים האלה, ומה עושים בעשר הדקות של החשק, כתבתי כאן: חשק לעשן אחרי שהפסקת: למה הדודא חוזרת גם אחרי חודשים.

רוצה לראות איפה אתה עומד עכשיו? יש באתר שאלון של 12 שאלות כן או לא, ובסוף אתה מקבל ציון מ-0 עד 100 והסבר מה הוא אומר עליך.

למה "רק אחת" עלולה להפוך לחזרה מלאה?

כי אחרי השאכטה הראשונה הראש נכנס למוד של "אם כבר, אז כבר": נשברתי, אז מה זה משנה עכשיו. במחקר שהזכרתי, רוב מי שעישן פעם אחת חזר לעשן לפחות ארבעה ימים בשבוע. וככל שהמעידה הייתה מוקדמת יותר, הסיכוי לחזור לעשן כמו פעם היה גבוה יותר.

אז אם מעדת, אל תחכה ליום ראשון הבא. חוזרים למסלול עוד באותו יום, ובהמשך אני מפרט איך.

תחשוב על זה ככה: אתה מכין קפה בבוקר, וטיפה נשפכת על השיש. מה אתה עושה? מנגב ויושב לשתות, נכון? אף אחד לא שופך את כל הכוס בגלל טיפה.

אבל עם קנאביס, הרבה אנשים עושים בדיוק את זה. טיפה נשפכה, אז שופכים הכול, ועוד בהפגנתיות.

ההבדל הוא מה אתה אומר לעצמך אחרי. אתה יכול להגיד: "אני מעשן קנאביס וניסיתי להפסיק". ככה שפכת את כל הכוס, והמשפט הזה מזמין את השאכטה הבאה.

ואתה יכול להגיד: "בזהות שלי אני לא מעשן, וואלה מעדתי, אני אלמד מזה, אפיק את התובנות, איישם את המסקנות ואמשיך בחיים המשוחררים והנקיים שלי". ככה ניגבת את הטיפה מהשיש, והשאכטה ההיא נשארת שאכטה אחת.

חזרת השבוע? מה עושים עכשיו

קודם כל, הכול בסדר, יש תקופות כאלה. ועכשיו ארבעה צעדים, אחד אחרי השני: להבין מה קרה, לנטרל את הבושה, ללמוד מהטעות ולחזור לחופש.

1. להבין. מתי זה היה, איפה, מי היה שם, ומה הרגשת רגע לפני. תסתכל על זה כמו חוקר שאוסף מידע, בלי לשפוט את עצמך ובלי להתבייש.

2. לנטרל את הבושה. מעדת, וזה לא אומר עליך שום דבר רע. אתה לא הרגשות שלך, ואתה לא המחשבות שלך. אז תעשה לי טובה, אל תלקה את עצמך. טוב לא יוצא מזה.

תדבר לעצמך כמו שמדברים לילד שקשקש על הקיר. לא מרביצים לו, מביאים ספוג ומנקים איתו ביחד. וזה שאתה מודה במה שקרה, לעצמך או למישהו אחר, כבר שם אותך צעד לפני רוב האוכלוסייה המעשנת.

3. ללמוד. מה עבד הפעם יותר טוב מהפעם הקודמת, ומה היה חסר? זה כמו לבנות בניין, לראות מה דפוק בו, ולבנות את הבא טוב יותר, עם מה שלמדת.

4. לחזור לחופש. כבר היום, בלי לחכות ליום ראשון הבא: להוציא מהבית את מה שנשאר מהחומר ואת אביזרי העישון, לחזור למפה שכתבת, ולכתוב למישהו שיודע שאתה משתחרר.

מה משנים בניסיון הבא?

את מה שהיה חסר בפעם הקודמת. אצל רוב האנשים זו תשובה אחרת לצורך, ותוכנית לרגעים שאתה כבר יודע שיגיעו.

תשובה אחרת לצורך. אם הקנאביס נתן לך רוגע, תשב ותכתוב לפחות 5 דרכים אחרות להגיע לרוגע הזה. ביום שאחת מהן לא עובדת, תמיד תהיה לך עוד אחת.

"אם-אז" לרגעים הקשים. לפני ראיון עבודה אתה מכין מראש תשובה לשאלה על החולשות שלך. ככה מכינים גם תשובה ל"בוא, רק שאכטה": אם אני חוזר הביתה אחרי יום קשה, אז אני… אם חבר מוציא ג'וינט, אז אני… ואת ההמשך תכתוב בעצמך, עוד לפני שהרגע הזה מגיע.

סביבה. להוציא מהבית את החומר ואת אביזרי העישון, למחוק את המספרים ואת הקבוצות בטלגרם, ולשנות את הפינה שבה היית מעשן. אצל רוב מי שמגיע אליי זו המרפסת, בחזרה מהעבודה.

כלי לרגע עצמו. מבחן הזמן, 5-5-5: מה ארגיש לגבי השאכטה הזאת בעוד 5 דקות, בעוד 5 שעות, בעוד 5 ימים? ובינתיים לדחות אותה ברבע שעה, ולתת לגל של החשק לעבור.

לכתוב למישהו לפני שמדליקים. את זה אני רואה שוב ושוב. מי שכותב בקבוצה של הקהילה או מתקשר אליי ברגע הקשה, בדרך כלל לא מדליק אחרי.

ניסית כבר כמה פעמים לבד? על ההבדל בין לבד לבין ליווי אני אכתוב מאמר נפרד, אז תחפש אותו. ועל ההכנה לפני שמשתחררים, מהיום הראשון, כתבתי כאן: איך להפסיק לעשן וויד.

מתי לא מחכים?

מעידה בפני עצמה היא לא מצב חירום, אבל יש מצבים שלא מחכים בהם:

• ייאוש שלא זז, מחשבות מוזרות וטורדניות שלא עוזבות אותך, או מחשבות לפגוע בעצמך. פונים עוד היום: ער"ן, עזרה ראשונה נפשית, ב-1201, ובמצב חירום מד"א ב-101. אתה גם מוזמן לפנות אליי, ואפנה אותך למקום שיעזור לך.
• אתה מחליף התמכרויות, או משתמש בחומרים אחרים הרבה יותר מבעבר כדי לא לעשן. תשתף מישהו קרוב, מהמשפחה או מהחברים. אתה מוזמן גם לדבר איתי, ואמליץ לך מה לעשות.
• אתה מקבל קנאביס רפואי. לא מפסיקים ולא חוזרים לטיפול בלי לדבר עם הרופא שנתן לך את הרישיון.

ואם לבד זה לא הולך?

כמעט כל מי שמגיע אליי כבר ניסה להשתחרר לפני כן, לבד או בדרך אחרת. ואם הפעם אתה רוצה לעשות את זה עם מישהו לצידך, יש אחלה תוכניות של הדרכת התמכרויות שיתנו לך ליווי.

אצלנו עובדים על השאלה "מה הקנאביס עשה בשבילך" עוד לפני היום שמפסיקים. הליווי הוא שלושה חודשים: 6 פגישות, שבוע אחרי שבוע, שלוש לפני שמפסיקים ושלוש אחרי.

ולאורך כל שלושת החודשים אנחנו זמינים לך בטלפון ובוואטסאפ, בדיוק בשביל הערב ש"אחד קטן לא יזיק" פתאום נשמע לך הגיוני לגמרי.

ומי שחוזר לעשן בתוך שנתיים מקבל ממני 4 פגישות נוספות בלי תשלום, כי מעידה לפעמים היא חלק מהדרך.

שאלות נפוצות

אחרי מעידה מתחילים מאפס?

לא. מה שלמדת בשבועות האלה לא נמחק: איך נראה הבוקר בלי, מה עזר לך, ואיפה נשברת. גם אם זו הייתה שאכטה אחת וגם אם כמה ימים, לא חזרת לנקודת ההתחלה, כי הפעם אתה כבר יודע איפה המקומות הקשים שלך.

כמה ניסיונות זה נורמלי?

אין מספר, ואין טעם לספור. מה שחשוב זה כמה מהר אתה קם, ומה שינית מהפעם הקודמת. כל ניסיון נותן לך עוד מידע לניסיון הבא: מה עבד, ואיפה היה חסר לך כלי.

איך אדע שהפעם זה יהיה אחרת?

בוודאות אי אפשר לדעת. ודאי זה רק המוות. אבל אפשר לבדוק את זה: אם הניסיון הבא נראה בדיוק כמו הקודם, כנראה שגם הסוף שלו יהיה אותו דבר.

ואם יש לך תשובה אחרת לצורך, תוכנית לרגעים הקשים שלך, בית בלי חומר ומישהו לכתוב לו, זה כבר ניסיון אחר.

למי שרוצה להעמיק: המחקרים

1. Moore ו-Budney, 2003. Relapse in outpatient treatment for marijuana dependence. J Subst Abuse Treat. ‏82 אנשים שהחזיקו לפחות שבועיים בלי קנאביס במסגרת טיפול: 71% עישנו לפחות פעם אחת בתוך חצי שנה, בממוצע אחרי 73 ימים. מתוכם, 71% חזרו לעשן לפחות 4 ימים בשבוע. מעידה מוקדמת נקשרה יותר לחזרה מלאה.
2. Allsop ואחרים, 2012. Quantifying the clinical significance of cannabis withdrawal. PLoS One. ‏49 מעשנים שלא היו בטיפול, בשבועיים בלי קנאביס: ככל שתסמיני הגמילה הפריעו יותר לתפקוד היומיומי, העישון היה גבוה יותר חודש אחרי.
3. Levin ואחרים, 2010. Cannabis withdrawal symptoms in non-treatment-seeking adult cannabis smokers. Drug Alcohol Depend. ‏469 מבוגרים שניסו להפסיק לבד: 42.4% עברו תסמונת גמילה, ומתוכם 70.4% עישנו כדי להקל עליה. חלק השתמשו גם באלכוהול או בטבק לאותה מטרה.

---

ראש נקי זה תהליך הדרכת התמכרויות וליווי לגמילה מקנאביס, לא טיפול רפואי או פסיכולוגי, לבני 18 ומעלה. המאמר לא מחליף ייעוץ רפואי.