הבן שלי מעשן קנאביס כל יום: מה עושים, ומה עדיף לא לעשות

התשובה הקצרה: אתם לא יכולים להחליט במקומו להשתחרר. וצעקות, איומים וחיפושים בחדר בדרך כלל רק גורמים לו להסתיר טוב יותר.

מה שכן עוזר זה שיחה אחת רגועה ברגע שהוא צלול, שבה אתם מדברים על מה שאתם רואים שקורה לו, וגבול אחד שאתם באמת מחזיקים בו.

ואם הוא יחליט להפסיק, ברוב המקרים אפשר לעשות את זה בלי להתאשפז. לפי סקירה מ-2017, תסמיני הגמילה מקנאביס הם בעיקר קלים עד בינוניים (Bonnet ו-Preuss, 2017).

את המאמר הזה אני כותב מהצד השני של השיחה. עישנתי כל יום במשך כמעט עשור. אני לא יודע בדיוק מה עובר עליכם, אבל אני זוכר טוב מאוד מה עבר עליי כשהייתי במקום שלו.

המאמר הזה בשביל הורים ובני זוג. כתבתי "הבן" כי ככה מחפשים בגוגל, אבל כל מה שכתוב כאן נכון גם לבת, לבן זוג או לבת זוג.

איך יודעים אם זה כבר בעיה?

לדעתי הכמות פחות חשובה ממה שהעישון עושה לו ולחיים שלו. ויש כמה דברים שדווקא המשפחה רואה לפני כולם:

• הערב שלו מסתדר סביב העישון. הוא קובע תוכניות לפי מתי יהיה אפשר לעשן, ומחכה שכולם ילכו לישון.
• בלי זה הוא עצבני. אתם רואים את זה בבוקר, או בימים שנגמר לו החומר. בשפה של המעשנים קוראים לזה קריז.
• דברים נתקעים. הלימודים נדחים, העבודה לא מתקדמת, וה"עוד מעט" שלו לא מגיע אף פעם.
• כסף נעלם, וקשה להבין לאן הוא הולך.
• הוא איתכם, אבל הראש שלו במקום אחר. הוא יושב לידכם, מהנהן, ולמחרת לא זוכר מה סיפרתם לו.

אף סימן לבד הוא לא אבחנה. אבל אם אתם רואים כמה מהם במשך חודשים, כנראה שזה מזמן לא "קצת כדי להירגע". ואם הוא מוכן לקרוא, יש באתר מאמר על 7 סימנים שהקנאביס כבר שולט שאפשר לשלוח לו.

אצלי בבית, אחותי הקטנה הייתה הראשונה ששמה לב שאני משתנה. וגם ההורים שלי הבינו, עוד לפני שהשתחררתי, שמשהו לא בסדר, כלומר שאני תקוע במקום ולא מממש את עצמי.

למה לחץ בדרך כלל לא עובד?

כי בשבילו הקנאביס הוא הרבה יותר מ"סם". זה מה שמרגיע אותו, מרדים אותו ומשתיק לו את הראש בסוף היום.

וכשהוא מרגיש שרוצים לקחת לו את זה ולא נותנים לו שום דבר אחר במקום, הוא מגן על זה בכל הכוח. מבחוץ זה נראה כמו עקשנות, אבל מבפנים זה בעיקר פחד להישאר בלי הדבר היחיד שעובד לו.

ויכול להיות שהוא כבר ניסה להפסיק ולא סיפר לכם, אולי כי התבייש שזה לא הצליח. במחקר על 469 מבוגרים שניסו להפסיק לבד, 95.5% חוו לפחות תסמין גמילה אחד. ומבין מי שחוו תסמיני גמילה, 70.4% חזרו לעשן כדי להקל עליהם (Levin ואחרים, 2010).

כלומר, כשניסיון כזה נופל, חלק מהסיבה יושב בגוף. ובגלל זה הוא צריך מכם יותר הבנה ופחות ביקורת, כמו שאני מסביר בהמשך.

איך מדברים איתו בלי שזה ייגמר בריב?

יש כמה דברים שעוזרים לשיחה כזאת לעבור בלי פיצוץ:

תבחרו רגע שבו הוא צלול. טיימינג זה הכול. בלילה אחרי שעישן זה לא יעבוד, וגם לא דקה אחרי שמצאתם משהו בחדר ואתם עוד רותחים. עדיף בוקר רגוע, נסיעה באוטו או הליכה ביחד.

תדברו על מה שראיתם, בלי להדביק לו תווית. משפט כמו "ראיתי שהפסקת ללכת לאימונים" פותח שיחה. "אתה מכור" סוגר אותה עוד לפני שהיא התחילה.

תשאלו מה זה נותן לו. תקשיבו לתשובה עד הסוף בלי לקטוע אותו. "זה מרגיע אותי" היא תשובה אמיתית, והיא נותנת לכם מקום להמשיך, למשל לשאול ממה הוא צריך להירגע.

תגידו לו מה אתם מרגישים. תתחילו מהדאגה, גם כשיש בכם כעס. "מדאיג אותי מה שקורה איתך" נשמע אחרת לגמרי מ"אתה הורס לעצמך את החיים".

תשאירו לו דלת פתוחה. בשיחה ראשונה מספיק להגיד "אם תרצה לנסות להפסיק, אני איתך". לא צריך לדרוש ממנו תשובה, ולא צריך לסגור את זה היום.

ואם הוא מוכן לבדוק איפה הוא עומד, יש באתר שאלון של 12 שאלות כן או לא שנבנה בשביל מי שמעשן. הוא עונה עליו לבד, ובסוף מקבל ציון מ-0 עד 100.

לפעמים הרבה יותר קל לו לענות בעצמו על 12 שאלות מאשר לשמוע אותן מכם ולהרגיש שהוא בחקירה. אז אם אתם רוצים, תשלחו לו את הקישור, בלי לחכות לתשובה ובלי לבדוק אם הוא מילא.

מה עושים בבית בינתיים?

כל עוד הוא לא החליט בעצמו, אתם לא יכולים לגרום לו להשתחרר. מה שכן בידיים שלכם זה לשמור איתו על קשר טוב, ולדאוג שאתם לא אלה שמממנים לו את הלופ.

גבול אחד שאתם באמת מחזיקים בו. למשל, לא מעשנים בבית, או לא נותנים לו כסף שהולך לעישון. גבול שמוותרים עליו אחרי יומיים מלמד אותו שכל כלל אצלכם פתוח למשא ומתן.

אל תהיו השוטרים שלו. לחפש לו בחדר ולבדוק לו את העיניים כל ערב רק שוחק אתכם, והוא ממשיך לעשן בכל מקרה.

תמשיכו לעשות איתו דברים שלא קשורים לקנאביס, כמו ארוחת שישי, נסיעה לאנשהו או משהו שהוא אוהב, כדי שהקשר ביניכם לא יסתובב רק סביב העישון.

תשימו לב גם לימים הטובים. אם הוא סוף סוף עשה משהו שהוא דחה הרבה זמן, תגידו לו מילה טובה על זה, גם אם הוא עישן באותו ערב.

מה אפשר לעשות כבר הערב:

• לכתוב לעצמכם בפתקים או בוואטסאפ שלושה דברים מהחודש האחרון: מה בדיוק ראיתם ומתי, בלי מילים כמו "הוא מכור".
• לבחור רגע לשיחה בימים הקרובים, ואם הוא כבר עישן הערב, לחכות למחר.
• להחליט מראש על גבול אחד שאתם באמת מוכנים להחזיק בו, ולוותר בינתיים על כל השאר.

ואם זה בן הזוג?

עם בן זוג זה קשה בדרך אחרת, כי אתם חיים איתו את הערבים האלה כל יום. ובקלות, בלי לשים לב, אתם הופכים לשוטר שלו, לאמא שלו או למטפל שלו. ואף אחד מהתפקידים האלה לא עובד לאורך זמן.

תדברו על הזוגיות שלכם יותר מאשר על הקנאביס. "חסרים לי הערבים שלנו" יפתח אותו הרבה יותר מ"אתה שוב מסטול".

אם שניכם מעשנים, הדבר הכי חזק שאתם יכולים לעשות זה להחליט ביחד להשתחרר. ואם רק אחד מכם מפסיק, שהשני לפחות לא יעשן לידו בשבועות הראשונים, שהם הכי קשים.

תתכוננו לשבוע הראשון. מי שמעשן כל יום ומפסיק עובר בדרך כלל עצבנות, שינה גרועה וחוסר שקט, עם שיא בין היום השני לשישי (Budney ואחרים, 2003).

העצבנות הזאת לא מכוונת אליכם, גם כשזה מרגיש ככה. אז עדיף לא לפתוח בשבוע הזה את השיחה הגדולה על הזוגיות.

גם לכם מותר לקבל עזרה. לדבר עם חבר, עם איש מקצוע, או פשוט לקחת ערב לעצמכם. כי אתם לא אמורים לסחוב את כל זה לבד.

וגם אם אתם מרגישים כעס, עייפות או אפילו אשמה, זה טבעי לגמרי אחרי תקופה כזאת. ואם אתם מרגישים תקועים, אתם מוזמנים לכתוב לי.

ואם אתם רוצים לדעת מה מחכה לו אחרי שהוא מפסיק, מהיום הראשון ועד החודש השלישי, כתבתי על זה מאמר שלם: תסמיני גמילה מקנאביס: כמה זמן זה נמשך.

הוא צריך מרכז גמילה?

ברוב המקרים לא. לפי סקירה מ-2017, תסמיני הגמילה מקנאביס הם בעיקר של מצב רוח והתנהגות, בעוצמה קלה עד בינונית. בדרך כלל הם מטופלים בלי אשפוז (Bonnet ו-Preuss, 2017).

אבל יש מקרים שבהם מסגרת רפואית היא הכתובת: כשהוא משתמש גם באלכוהול או בחומרים אחרים, כשיש מצוקה נפשית חזקה או משהו אצלו שנראה לכם לא מאוזן, או כשכבר היו ניסיונות קשים מאוד להפסיק. במקרים האלה מתחילים אצל רופא המשפחה, שיכול לבדוק אותו ולהגיד לכם מה הצעד הבא.

אם הוא מתחת ל-18, הכתובת המקצועית היא רופא במקרים מורכבים, עובדת סוציאלית מהקהילה. ואם הוא בבית ספר, גם היועצת. אני מלווה רק מגיל 18.

על ההבדלים בין מרכז גמילה, NA, פסיכולוג וליווי אישי אני אכתוב מאמר נפרד. תחפשו אותו.

מתי לא מחכים?

• הוא מדבר על לפגוע בעצמו, או שיש ייאוש שלא זז. פונים עוד היום: ער"ן, עזרה ראשונה נפשית, ב-1201, ובמצב חירום מד"א ב-101. אתם מוזמנים לפנות אליי, ואפנה אתכם למקום שיעזור לו.
• הוא מבולבל, מנותק, חושד בכולם, או שומע ורואה דברים שאין. זה לא מצב לשיחה במטבח. פונים לרופא עוד היום, ואם זה חריף, אפילו למיון נפשי.
• הוא מקבל קנאביס רפואי. לא מפסיקים בלי לדבר קודם עם הרופא שנתן לו את הרישיון, ואתם יכולים להציע ללכת איתו לפגישה.
• ואם אתם קורסים, גם אתם יכולים להתקשר לער"ן.

ומתי ליווי יכול לעזור לו?

אני מלווה רק מי שבחר בעצמו להשתחרר. אי אפשר לשלוח אליי מישהו שלא רוצה. וזה גם לא היה עובד, כי ההחלטה צריכה לבוא ממנו, אחרת היא לא תחזיק.

אבל כשהוא כבר מחליט, יש אחלה תוכניות הדרכת התמכרויות שיתנו לו ליווי. אצלנו הליווי הוא שלושה חודשים: 6 פגישות, שבוע אחרי שבוע, שלוש לפני שמפסיקים ושלוש אחרי.

ולאורך כל שלושת החודשים אנחנו זמינים לו בטלפון ובוואטסאפ. עד היום ליוויתי יותר מ-75 אנשים.

כמעט אף אחד מהאנשים שפונים אליי לא מספר שהחליט בגלל הבריאות. הם מספרים על האישה, על הילד, על אבא ועל הכסף שהלך.

כלומר, ברוב המקרים מה שהזיז אותם קשור לאנשים הכי קרובים אליהם. אז גם כשנראה לכם שהוא לא מקשיב, מה שאתם אומרים נכנס לו לתודעה יותר ממה שנדמה לכם.

שאלות נפוצות

לחפש בחדר שלו ולזרוק את מה שמצאתי?

לא הייתי עושה את זה. לדעתי ככה הוא פשוט ימצא מקום אחר להחביא, ובדרך נפגע האמון שתצטרכו אחר כך, כשהוא יהיה מוכן לדבר. עדיף לקבוע כלל ברור על המרחב המשותף, כמו "לא מעשנים בבית", ולהחזיק בו.

לתת לו אולטימטום?

רק אם אתם מוכנים לעמוד בו עד הסוף. אולטימטום שלא מממשים הוא כמו ה"אני סופרת עד שלוש" שכולנו מכירים מהבית, זה שאף פעם לא באמת מגיע לשלוש.

ככה הוא לומד שמספיק לחכות שזה יעבור, ובפעם הבאה הוא כבר לא ייקח אתכם ברצינות. אז עדיף לבחור גבול קטן ולהחזיק בו, מאשר איום גדול שבסוף לא תעמדו בו.

הוא אומר שזה עוזר לו עם החרדה. אולי הוא צודק?

בחלק מזה הוא צודק, כי יכול להיות שבערב הוא באמת מרגיש רגוע יותר. אבל אם החרדה שלו שקטה רק כשהוא מעשן, זו בדיוק הסיבה להציע לו ללכת עם זה לרופא, ואפילו להצטרף אליו. כי אז הקנאביס הוא פלסטר על בעיה עמוקה ושורשית יותר.

על חרדה אחרי הפסקת קנאביס אני אכתוב מאמר נפרד. תחפשו אותו.

הוא בן 17. אתה יכול ללוות אותו?

לא, אני מלווה רק מגיל 18. מתחת לגיל הזה, הכתובת המקצועית היא רופא במקרים מורכבים, עובדת סוציאלית מהקהילה. ואם הוא בבית ספר, גם היועצת. ואת מה שכתבתי כאן על השיחה איתו אתם יכולים ליישם כבר עכשיו, בכל גיל.

---

ראש נקי זה תהליך הדרכת התמכרויות וליווי לגמילה מקנאביס, לא טיפול רפואי או פסיכולוגי, לבני 18 ומעלה. המאמר לא מחליף ייעוץ רפואי.